פסק-דין בתיק רע"צ 10561-06-12

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם ציזיק אפרים מיום 5.5.12 המורה על השבת כספים שנגבו מהמשיב 1 (להלן: "צד ג'") בסך 40 אלף ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.10.10 במהלך ביצוע הליך הוצאת מעוקלים כנגד המשיבה 2 (להלן- החייבת) .

רקע

2.         המבקשת הינה חברה לייצור ושיווק לבידי עץ וספקה משנות ה 90 לבידי עץ לנגריה שברח' מרכוס 48 בפ"ת השייכת לשני שותפים עליהם נמנו מר אליעזר קצר והמשיב 1. בשנת 2000 הקימו שני שותפים אלו את החייבת שניהלה מערכת עסקית מול המבקשת.

3.         בשנת 2006 הגישה המבקשת תביעה כספית לתשלום יתרת חוב של החייבת כלפיה וביום 24.2.08 נחתם הסכם גישור בין הצדדים שקיבל תוקף של פס"ד. לאחר שהחייבת לא עמדה בחיובי פסה"ד נפתח ביום 9.6.09 תיק הוצל"פ ע"י המבקשת כנגדה.

4.         התנגדות שהגישה החייבת נדחתה והמבקשת פתחה בהליכי גביה מתקדמים ובצעה עיקול מיטלטלין במענה של החייבת ביום 11.9.09. לאחר מכן ביום 20.9.10 בצעה עיקול נוסף ומשלא השיב מי מהמשיבים לדו"ח העיקול ביקשה המבקשת צו להוצאת מעוקלים בכתובת החייבת.

5.         ביום 21.10.10 הגיעו מעקלים למקום ומצאו שם את המשיב 1 אשר טען כי הוא שוכר את הנגרייה מהחייבת. המעקלים בקשו להמשיך לבצע את מלאכתם אולם המשיב 1, לאחר שיחה עם שותפו, הסכים לשלם 40,000 ש"ח על חשבון החוב ובכך נמנעה הוצאת המעוקלים.

6.         בהמשך הגיש המשיב 1 בקשה לרשם ההוצאה לפועל להשבת הכספים וטען כי הוא רכש את ציוד הנגרייה מהחייבת והוא שוכר את המקום לצורך ניהול העסק, הכספים הוצאו ממנו שלא כדין, והוא אולץ לשלם אותם ע"מ שלא ישתק את עסקו לחלוטין, וממילא לא היה מקום לבצע את הוצאת המטלטלין בכתובת הנגרייה מלכתחילה וודאי לא לגבות תשלום ממנו על חשבון חוב החייבת.

טענות הצדדים

7.         לטענת המבקשת, הבריחה החייבת את נכסיה לצד ג' שהינו אחד ממנהליה ושותף שווה ב-50% ממניותיה, וזאת בשלבים סמוכים לאחר מתן פסה"ד נשוא תיק ההוצל"פ. הואיל וצד ג' המשיך להפעיל את עסקה של החייבת באותו מקום בו פעלה, תוך שימוש באותו שם מסחרי, ועשיית שימוש בשלטיה ונכסיה, עולה, כי החייבת והמשיב 1 חד הם, והעברת הזכויות אל המשיב 1 נעשתה אלא ע"מ לחמוק מהתחייבויות החייבת עפ"י פסה"ד.             משכך, טעה כב' הרשם עת שקבע כי יש להשיב למשיב 1 את כספי העיקול, וכאשר נמנע מהרמת המסך בין המשיב 1 לחייבת, כאשר לא שם ליבו כלל לעובדה כי הראשון הינו בעל מניות של 50% בחברה החייבת.

            עוד נטען כי בנסיבות העובדתיות שהוכחו היה מקום להרים את המסך ע"י רשם ההוצל"פ, שהרי מסורה לו הסמכות לכך, כאשר קיים חשד להברחת נכסי החייבת והתחמקותה מקיום פסה"ד.

8.         ב"כ המשיבים מבקש לדחות את הבקשה ואת טענות המבקשת להרמת מסך בין צד ג' לבין החייבת בנוגע לניהול הנגרייה הנ"ל . בפני המעקלים שהגיעו ביום 21.10.10  הוצג הסכם המעיד כי תכולת העסק נרכשה מספר שנים קודם לכן על ידי המשיב 1. עוד הוצגה תעודת עוסק מורשה מ 1.1.09 וחשבונית מס המעידה על השלמת הרכישה משנת 2009, למרות זאת נאלץ המשיב 1 לשלם למעקלים 40,000 ש"ח כדי לא לשתק את העסק ולמעשה הכספים נגבו תוך ניצול מצוקתו וחוסר הבנתו המשפטית.

לטענתו ,לא רק שעפ"י הראיות שהובאו בפני כב' הרשם ע"י המשיב 1, עולה, כי האחרון רכש את ציוד הנגרייה כמעט שנתיים לפני מועד ביצוע העיקול, הרי שהכספים ששילם נגבו במסגרת הליך עיקול שלא ננקט כנגדו אלא כנגד החייבת, אשר עימה לא היתה לו כל התקשרות, ולכן יש להשיבם לידיו, כשאלה נגבו שלא כדין.

            גם לגופה של טענת המבקשת להרמת מסך, נטען כי לא ניתן לראות בצד ג' ובחייבת משום גוף מאוחד או גוף בעל פעילות משותפת משום הניתוק המשפטי בין שני הגופים הנ"ל, והעובדה כי המשיב 1 לא הסיר את השלט שבו נרשם השם המסחרי "נגריית א.ק." אין בה כדי להראות כי מדובר בפעולה המיועדת להטעות או להונות אדם כלשהו אלא ניסיון להנות ממוניטין קיים. מדובר אם כך על הרמת מסך בדיעבד ולה אין מקום כקביעת הרשם.

בשולי הדברים הוסיף ב"כ המשיבים, וטען, כי תיק ההוצל"פ נפתח שלא כדין, ועקב טעות מזכירות ולכן לא היה מקום לגבות כספים כלשהם בתיק על בסיס חיוב מוטעה אשר אינו מופיע בפסה"ד. יתר על כן שולם למבקשת 20,000 במזומן ,לאחר שבועיים הזמינה החייבת מהמבקשת פלטות עץ מצופות פורמייקה ושלמה למבקשת ב 3 המחאות בסך כולל של 27,000 ש"ח. דהיינו החייבת שילמה למבקשת 47,000 ש"ח טרם פתיחת התיק.

החלטת הרשם

9.         לאחר ששמע הרשם את הצדדים ואת טיעוניהם בפניו, מצא לקבל את טענות צד ג', ולהורות על השבת הכספים לידיו בעיקר בהסתמך על העדר קיומה של עילה להרמת מסך, משום שלא מצא לקבוע כי צד ג' והחייבת מהווים גוף אחד, אלא מצא כי מדובר בגבייה מודעת מאת צד ג' בהתבסס על הרמת מסך בדיעבד.

            קובע כב' הרשם בהחלטתו, כי אמנם על פי ההלכה הפסוקה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ע"מ למנוע ניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, וזאת גם בשלבי גביית החוב הפסוק במסגרת הליכים לפי חוק ההוצל"פ, אולם מצא כי המקרה שבפניו לא עומד בתנאים אלה, גם לא בתנאים המצומצמים (שבפסה"ד ה"פ (הרצ') 18182-11-09 )קרי, זהות מוחלטת בין החברות, וגם לא לפי הגישות המרחיבות יותר (בר"ע (ת"א)2683/06)             של זהות כלכלית והברחת נכסים.

            עוד קבע כדלקמן:

"בענייננו, אין כל עילה להרמת מסך ההתאגדות (ואף יותר מפעם אחת במקרה דנן) ולייחס לצד ג' את חובותיה של החייבת... ייחוס החוב באופן בו מוכשרת גביית כספים מאת צד ג', בדיעבד, הינה מרחיקת לכת באופן ניכר ולא מוצדק, לדעתי לפיכך יש להורות על השבת הכספים לצד ג'."